|
ספרי לימוד |
| אדיפוס מלך תבי מחפש אחר רוצחו של המלך הקודם, ליוס, ומגלה במפתיע שהוא-הוא הרוצח, שליוס היה אביו וכי לאחר הרצח נשא את אמו לאישה. הסיפור על האיש שנשלט על יד הגורל וחותר בעקשנות וללא פשרות לגלות את זהותו הוא יצירת המופת של הדרמה המערבית.
|
| | אנטיגונה מתמרדת כנגד הצו של דודהּ, המלך קרֵאוֹן, וקוברת את אחיה פּולינֵיקֵס. קראון גוזר עליה שתיכלא בכוך שבסלע, שם תמות. יצירת המופת הגדולה של הדרמה היוונית על הניגודים בין היחיד לבין המדינה, בין השיקול הדתי לבין השיקול הפוליטי.
תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי. |
| | סדרת ספרי ש"י עגנון לבית הספר.
בחוברת זו נכללים הסיפורים בדמי ימיה וכן הרופא וגרושתו, פרנהיים, פנים אחרות וגבריאלה – סיפורי אהבה ומשבר, החושפים יחסים מפותלים בין איש ואישה על כל מורכבותם.
אחרית דבר: פרופ' הלל וייס; הערות וביאורים: שולמית ומשה יקיר. |
| | בלבב ימים, מסעם של "הנלבבים" – החסידים הראשונים – לארץ־ישראל, הוא סיפור שמציאות ומעשי נסים מרוקמים בו יחדיו. הערות וביאורים מאת שמואל גדון. |
| | | המעשה הנורא ברבי מנשה חיים הכהן וקריינדיל טשארני אשתו. אחת מיצירותיו הראשונות של עגנון, שכבר בה נתבלט בכל ייחודו. כן נכללו הסיפורים "הצפרדעים" ו"מזל דגים". הערות וביאורים: שולמית ומשה יקיר, נפתלי גינתון.
|
| | גיבורת המחזה היא אישה אתונאית שמארגנת את נשי יוון לשביתה ביחסי מין. הן מסרבות להתמסר לבעליהן, כל עוד אין הם מסיימים את המלחמה המתמשכת ביוון כבר עשרים שנה. ליסיסטרטה היא הקומדיה שמבטאת באופן הנחרץ והמשוחרר ביותר את התשוקה לשלום ואת הזיקה בין נשים, אֶרוֹס ופוליטיקה. |
| | מדיאה נעזבת על־ידי בעלה יאסון, וכדי לנקום בו היא רוצחת את אשתו החדשה ואת ילדיה שנולדו לה ממנו. מדיאה היא טרגדיית הנישואין הנוראה ביותר שנכתבה מאז ומעולם.
תרגום נוסף בסדרת תרגומי המופת של אהרן שבתאי. |
| | מילון זה כולל יותר מ-17,000 ניבים וביטויי סלנג בריטיים, אמריקניים ואוסטרליים, וכן מאות אֲמרוֹת ופתגמים מכל תחומי החיים. זהו אוסף הניבים המקיף ביותר הרואה אור בעברית, והוא מהווה השלמה משמעותית לכל מילון אנגלי־עברי. |
| | מילון שגיב, מפעלו המילוני המונומנטלי של ד“ר דוד שגיב, כולל למעשה שני מילונים בכרך אחד: מילון ערבי־עברי ומילון עברי־ערבי. המילון השלם מספק למעיין אוצר מילים מקיף ועדכני של שתי השפות, העברית והערבית, החל בלשון המקרא והקוראן, המשנה, התלמוד והחדית‘ וכלה בחידושים של העברית והערבית בנות זמננו. |
|
|