"לְכֻלָּנוּ יֵשׁ סוֹדוֹת," מַסְבִּירָה וֶרֶד, הַגַּנֶּנֶת של גַּיְא וְתָמָר, "סוֹדוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְגַלִּים. מֻתָּר שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ סוֹדוֹת. אֲבָל הַאִם יֵשׁ סוֹדוֹת שֶׁאָסוּר לִשְׁמֹר בַּלֵּב וְחַיָּבִים לְסַפֵּר?"

קֶנְגּוּרוּ תּוֹם בָּרְחָה מִגַּן גּוּרוּ כְּדֵי לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה, וְחָזְרָה לַגַּן כְּמַדְרִיכַת מְבַקְּרִים. אַתֶּם וַדַּאי חוֹשְׁבִים שֶׁהָיוּ לָהּ חַיִּים שִׁגְרָתִיִּים וּשְׁלֵוִים. בֶּאֱמֶת, מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת בְּחַיִּים שֶׁל מַדְרִיכַת