"דמדומי שחר" מסמן את התוודעותו האמיתית של ניטשה עם הנושא העיקרי של תורתו: חשיפת רקבון המוסר הקונוונציונלי של התרבות המערבית עם שקיעת הנצרות. במסה "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" מסתער ניטשה על ההיסטוריזם, הטוען כי יש בכוחה של ההיסטוריה לתת טעם לחיים ולמלא את מקומה של הדת, שתש כוחה.

דֶמע ונגה, דם וזהב כולל הרצאות על שירת אורי צבי גרינברג, שנתן ד"ר ישראל אלדד (שייב) בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה. שיעוריו המרתקים מגלים לקורא את עוצמתה של שירת אורי צבי גרינברג ומקיפים תחום רחב שלה, החל מן השירה הלוחמת ומשירת החורבן, עבור דרך שירתו הלירית והאקספרסיוניסטית, ועד לשירתו הפילוסופית.

ציונות, יהדות וישראליות הם שלושת נושאי הספר. ד"ר ישראל אלדד בוחן את הקשרים ואת הניגודים שביניהם. ד"ר אלדד תוקף את כל אלה, המביאים נימוקים דמוגרפיים, ואת השנאה העצמית הגלותית, המסתתרת לדעתו מאחורי נימוקים של הומניזם אוניברסלי. המציאות הפוליטית העולמית כיום עוינת את היהדות לא פחות מאשר אי־פעם, ולכן יש להגביר את כוחה של הציונות - רוחנית וגשמית. ישראל היא הכרח נפשי להמוני היהודים בפזורות, שבין שמד והשמדה, וגם הכרח דמוגרפי בארץ כולה, ולאו דווקא ביהודה ושומרון. לפיכך צריכה ישראל להיות מדינה השייכת לעם היהודי כולו למען קיומו ולהגשמת הייעוד הציוני.

הספר נועד להיות גולת הכותרת ליצירתו של ניטשה, אך הוא לא הספיק לסיים את הספר ולערוך אותו עריכה סופית, לפני שנפל קורבן למחלתו האנושה. הספר נערך על יסוד אלפי הרשימות שנמצאו בעזבונו.

הספר נועד להיות גולת הכותרת ליצירתו של ניטשה, אך הוא לא הספיק לסיים את הספר ולערוך אותו עריכה סופית, לפני שנפל קורבן למחלתו האנושה. הספר נערך על יסוד אלפי הרשימות שנמצאו בעזבונו.

במסה "הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה" חידש ניטשה את שני המושגים: היסוד הדיוניסי והיסוד האפולוני, שהמתח והמאבק ביניהם הוא יסוד הטרגדיה היוונית. הרעיונות והתחושות המרכזיים בחיבור "המדע העליז", שכתב לאחר החלמה ממחלה קשה, הם חיוב החיים ואמירת "הן" לחיים מתוך התגברות על הצער.

שניים מספרי ההגות היסודיים בתרבות המערבית. ניטשה מבטא בהם באופן מוצק וצלול את עיקרי רעיונותיו בתחום ביקורת הדת והמוסר ואת תביעתו לשינוי ערכים בתרבות האדם.