נִיקוֹל, בִּתָּם שֶׁל לוּלְיָנֵי הַקִּרְקָס, נוֹלְדָה יַלְדָּה קַלָּה כְּנוֹצָה. כְּשֶׁמָּלְאָה לָהּ שָׁנָה נָתְנוּ לָהּ הַלֵּיצָנִים בַּלּוֹן עֲנָק בְּמַתָּנָה, וְנִיקוֹל לא הִנִּיחָה אוֹתוֹ לְרֶגַע מִיָדָהּ. לְאָן שֶׁהָלְכָה – הַבַּלּוֹן הַגָּדוֹל וְהַלָּבָן שֶׁלָּהּ הָלַךְ אִתָּה. עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד קָרָה דָּבָר מֻפְלָא בְּאוֹהֶל הַקִּרְקָס... רֶגַע, חַכּוּ רֶגַע! בּוֹאוּ נַעֲצוֹר פּה, כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁסִּפּוּר מְיֻחָד כָּזֶה טוֹב לְהַתְחִיל מֵהַהַתְחָלָה.