קבלה וארוס הוא חיבור מקיף השופך אור חדש על תפיסת האהבה הארוטית במחשבה המיסטית היהודית. הספר מנתח שורת נושאים מרכזיים בקבלה, הקשורים לאהבה: אהבה בין גבר לאישה, בין האל ובין השכינה, בין האדם ובין האל, ולבסוף בין האל ובין עם ישראל בדמות רעיה. תוך כדי עיון במקורות בדפוס ובכתבי יד, שחלקם טרם נידונו בידי חוקרים, עוקב המחבר אחר מושג הארוס בזרמים השונים של התאוסופיה הקבלית ומציע מודלים של איחוד בין הייצוג הזכרי של האלוהות ובין הייצוג הנקבי של השכינה.

ספר זה מציע לראות בחסידות חלק מתולדותיה של המזיגה בין הקבלה והמאגיה, שהתפשטה באירופה החל בתקופת הרנסנס. החסידות, שהיא השלב החשוב האחרון של המיסטיקה היהודית, מהווה תופעה מורכבת שהשפיעה על שכבות רבות ביהדות מזרח אירופה. ספר זה מתאר את הזיקה שבין הדרך המובילה לחוויית דבקות עם האין האלוהי לבין החזרה משם.

ר' מנחם רקנאטי, שפעל באיטליה בשלהי המאה השלוש־עשרה ובראשית המאה הארבע־עשרה, היה מחשובי המקובלים של ראשית הקבלה. מונוגרפיה זו היא הסקירה הנרחבת הראשונה על אודותיו, והיא מטפלת במכלול הנושאים הקבליים שהעסיקו את רקנאטי על רקע התפתחות הקבלה במאת השנים שלפניו.

ספר זה מטפל לראשונה באופן מקיף בחומרים הספרותיים, העוסקים ביצירת גולם, מן העולם העתיק עד לתקופה המודרנית; מוצגות בו הדרכים המגוונות שבהן הובן הגולם בשיטות המיסטיות השונות.

אברהם אבולעפיה, מחשובי המקובלים בימי הביניים, נודע כמייסדה של הקבלה הנבואית – זרם מיוחד בקבלה, המורה את הדרך לחוויה נבואית באמצעות טכניקות מיסטיות שונות. סוגיה מיוחדת בכתביו של אבולעפיה היא תפיסת הלשון על כל היבטיה, והיא מוצעת בספר זה יחד עם השקפותיו על התורה ועל השיטות השונות לפרשה.

היבטים חדשים של הקבלה מוארים בספרו זה של משה אידל, המעמיד לקבלה פרשנות חדשה וחשובה. גישתו העיקרית של המחבר הִנה פנומנולוגית, והנחתו היא כי שני מוקדי העניין העיקריים של המיסטיקה הקבלית הם האקסטטי־דבקותי והתאוסופי־תיאורגי: אלה הם שני עמודי התווך של הקבלה.