"דמדומי שחר" מסמן את התוודעותו האמיתית של ניטשה עם הנושא העיקרי של תורתו: חשיפת רקבון המוסר הקונוונציונלי של התרבות המערבית עם שקיעת הנצרות. במסה "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה לחיים" מסתער ניטשה על ההיסטוריזם, הטוען כי יש בכוחה של ההיסטוריה לתת טעם לחיים ולמלא את מקומה של הדת, שתש כוחה.

יצירתו המפורסמת ביותר של ניטשה, שהופצה במאות אלפי עותקים בשפות רבות. היצירה כוללת את רעיונותיו המהפכניים של ניטשה: שינוי ערכים במוסר, מות האלוהים המחייב מתן טעם חדש לחיי אדם, רצון לעוצמה ככוח המניע ואדם שיהיה לפסגת הבריאה.

הספר נועד להיות גולת הכותרת ליצירתו של ניטשה, אך הוא לא הספיק לסיים את הספר ולערוך אותו עריכה סופית, לפני שנפל קורבן למחלתו האנושה. הספר נערך על יסוד אלפי הרשימות שנמצאו בעזבונו.

הספר נועד להיות גולת הכותרת ליצירתו של ניטשה, אך הוא לא הספיק לסיים את הספר ולערוך אותו עריכה סופית, לפני שנפל קורבן למחלתו האנושה. הספר נערך על יסוד אלפי הרשימות שנמצאו בעזבונו.

במסה "הולדת הטרגדיה מרוחה של המוזיקה" חידש ניטשה את שני המושגים: היסוד הדיוניסי והיסוד האפולוני, שהמתח והמאבק ביניהם הוא יסוד הטרגדיה היוונית. הרעיונות והתחושות המרכזיים בחיבור "המדע העליז", שכתב לאחר החלמה ממחלה קשה, הם חיוב החיים ואמירת "הן" לחיים מתוך התגברות על הצער.

ארבע היצירות שבספר זה הן ביטוי חריף ובהיר ביותר למסקנותיו האחרונות וההחלטיות של ניטשה, אם לגבי מי שנצטייר לו כאנטיפוד מלא שלו – ואגנר, אם לגבי מי ולגבי מה שנצטייר בעיניו כעולם הערכים השליט שעליו הוטל להורסו – עולמו של כריסטוס והנצרות, ואם לגבי עצמו.

שניים מספרי ההגות היסודיים בתרבות המערבית. ניטשה מבטא בהם באופן מוצק וצלול את עיקרי רעיונותיו בתחום ביקורת הדת והמוסר ואת תביעתו לשינוי ערכים בתרבות האדם.