כשהייתי ילד, בשנות בית הספר היסודי, היה קשה לתפוס אותי בלי חרב ביד, חרב אבירים עשויה משאריות קרשים או סיִף של מוסקטר שחיברתי מחלקי פלסטיק שיוצרו במקור למטרות תמימות לחלוטין. כשכבר הנחתי את החרב, ישבתי לצייר דמויות שגם הן כמעט תמיד אחזו בחרב. לא פלא שכשגיל

כשאני קורא את סיפוריו של עגנון מצטיירים בדמיוני עולמות, עולמות שמכילים מראות אשר אינם מתוארים במילותיו של עגנון,מראות שפותרים את כתבי החידה בסיפורים.ראיתי את חייו האמיתיים של עגנון משתלבים באגדה מאויב לאוהב;ראיתי מה מתרחש במנהרה המחברת בין הגלות לארץ ישראל במעשה העז, אף שעגנון לא מספר זאת;ראיתי איך נראה עומקו של ארמון שטוח, שצייר גיבור הסיפור האדריכל והקיסר. ראיתי, ורציתי לשתף אתכם, אז ציירתי.שי צ'רקה