אברהם אבולעפיה אומר:
· העברית היא השפה הטבעית היחידה – משום כך בחר בה האל לתורתו.
· השפה היא שיקוף העולם, וידיעתה חשובה אף מידיעת העולם.
· התורה שבעל־פה עולה על התורה שבכתב, משום שהיא שכל בלבד ללא דמיון.
· שבע דרכים לפירוש התורה: מהפשט המכוון להמון, דרך המשל, החידה והאלגוריה הפילוסופית, עד הקבלה הנבואית.
אברהם אבולעפיה, מחשובי המקובלים בימי־הביניים, נודע כמייסדה של הקבלה הנבואית – זרם מיוחד בקבלה, המורה את הדרך לחוויה נבואית באמצעות טכניקות מיסטיות שונות.
סוגיה מיוחדת בכתביו של אבולעפיה היא תפיסת הלשון על כל היבטיה, והיא מוצעת בספר זה, יחד עם השקפותיו על התורה ועל השיטות השונות לפרשה. זהו התיאור הנרחב הראשון של סוג מיוחד של תפיסת טקסט קבלית, שהיא מרחיקת לכת אף ביחס למגמות מודרניות בניתוח טקסטים.
הדיונים מתבססים על מובאות רבות מחיבורים המצויים רק בכתבי־יד. מובאות אלה רואות כאן אור לראשונה.
משה אידל, חתן פרס ישראל לשנת 1999, הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על־שם מקס קופר, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
עמודים מהספר
