אורסטס, בלוויית פילדס, יוצא בשליחות אפולון לארץ הטאורים בצפון־מזרח הים השחור. עליו לגנוב ממקדש ארטמיס את פסל האלה ולהביאו לאתונה כדי שימצא מנוחה מהאריניות הרודפות אותו בסיוטים על רצח אמו. אורסטס ופילדס נתפסים ומובלים אל הכוהנת במקדש כדי שתכשיר אותם כקורבנות לאלה, לפי נוהג ארץ ברברית זו. אך הכוהנת אינה אלא איפיגניה, אחות אורסטס. היא לא נזבחה באוליס כפי שהכול חשבו, אלא נלקחה מן המזבח על־ידי ארטמיס, שנשאה אותה למקדש בארץ הטאורים. עוד פרק דמים בתולדות המשפחה עומד להתחולל. אך ברגע האחרון, בעזרת מכתב שאיפיגניה מנסה לשלוח לארגוס אל אחיה בידי פילדס, האח והאחות מזהים זה את זה. בתחבולה מחוכמת מצליחה איפיגניה להוליך שולל את תואס מלך הטאורים, לקחת את הפסל, ולהימלט עם אורסטס ופילדס לספינתם העוגנת בחוף. האלה אתנה, שיורדת משמים, מונעת מתואס לרדוף אחריהם, והם מפליגים בשלום לארצם. באיפיגניה בארץ הטאורים הגורל, שנתפס כהכרח קבוע מראש, הופך למקרה ולהרפתקה, והמיתוס הופך למיתולוגיה – לסיפור שעשוי, בהתאם לנסיבות, ליוזמה ולמזל, להשתנות ולהיכתב מחדש.
זה הספר העשרים ושמונה בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. לספר מצורפים מבוא, הערות ונספח ובו האודה הפיתית הרביעית מאת פינדרוס, שירו הארוך ביותר של המשורר, שבו מסופר על מסע הארגונאוטים.
עמודים מהספר
