ספר זה מטפל לראשונה באופן מקיף בחומרים הספרותיים, העוסקים ביצירת גולם, מן העולם העתיק עד לתקופה המודרנית; מוצגות בו הדרכים המגוונות שבהן הובן הגולם בשיטות המיסטיות השונות.
תפקידו של מושג הגולם היה להעניק לאליטה היהודית מעמד מיוחד של בעלי כוחות על־טבעיים, שמקורם בידיעה מעמיקה של השפה העברית ושל כוחותיה המאגיים והמיסטיים. המחבר מציב את הדיונים השונים בגולם בהקשרם ההיסטורי והאינטלקטואלי, ומציג את הטכניקות ליצירת יצור מלאכותי, נושא שהוזנח בעבר על־ידי הספרות. כן סוקר המחבר את תפיסת הגולם בספרות הצפון־אירופית והספרדית בימי־הביניים, ומאפשר בכך הבנה מעמיקה יותר של המיסטיקה והמאגיה היהודית. בספר נחקר גם הטיפול היהודי והנוצרי בגולם בתקופת הרנסנס, כחלק מעיסוקו של הרנסנס באופי האנושי.
חיבור זה נסמך על עיון בכתבי יד רבים שלא היו ידועים לחוקרים, והוא סותר את ההנחה הרווחת שהקווים הכלליים של המיסטיקה היהודית כבר סורטטו.
משה אידל, חתן פרס ישראל לשנת 1999, הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על שם מקס קופר, האוניברסיטה העברית בירושלים.
עמודים מהספר
