"זה סיפורם של שני אנשים שנישאו מאהבה ושאהבתם העמיקה עם השנים, הגם שבגדו זה בזה בעקביות ועל בסיס הסכמה הדדית. שניהם אהבו אנשים בני מינם, אך לא באורח בלעדי. לא זו בלבד שנישואיהם עמדו באי־נאמנות, אי־התאמה מינית והיעדרויות ממושכות, הם התחזקו והתעדנו כתוצאה מכך."
במילים אלה מתאר נייג'ל ניקולסון את דיוקן נישואיהם המיוחדים במינם של הוריו, המשוררת והסופרת ויטה סקוויל־וסט והדיפלומט והסופר הרולד ניקולסון.
במרכזו של הספר עומדת אוטוביוגרפיה שכתבה ויטה ב־1923 (שנתגלתה רק לאחר מותה ב־1962), ובה היא מתארת את ילדותה ונעוריה, את פרשת האהבים שלה עם נערה בתקופת אירוסיה להרולד ואת בריחתה לאחר שבע שנות נישואים עם אהובתה ויולֶט טרֶפוּזיס. מסכת האירועים הבלתי רגילה שהיא מגוללת וכשרונה הספרותי עושים את ה"וידוי" שלה ליצירה נדירה ומרגשת.
נייג'ל ניקולסון משלים את התמונה על סמך יומנים ומכתבים. הוא מתאר את משפחתה יוצאת הדופן של ויטה ומלווה את נישואי הוריו מראשיתם ועד סופם. בתוך כך הוא מביא גם את תיאורו של קשר האהבה המיוחד והעדין שנרקם בין ויטה לווירג'יניה וולף.
