"את החיים כמשל הוציא שדה כשהיה בן 29, והדהים את עולם הספרות הישראלי... ברוך קורצווייל כתב ששדה הוא משורר הדור הזה וכשרונו הנרטורי מזהיר... לדברי מנחם בן החיים כמשל הא ספר חשוב ונפלא בהרבה מובנים. יש בו וידויים מאוד אמיצים על כל מיני דברים בחיים שלו. זה היה הספר הדתי הראשון שיצא מתוך חברה חילונית."
מיה סלע, הארץ
"החיים כמשל הראה לי אלוהים אחר מאלוהים שהורגלתי אליו עד אז, דרכו חזיתי לראשונה באלוהים שיכולתי להתאהב בו תחת לירוא מפניו."
בנימין שבילי
"כנער בן שש־עשרה, מסוכסך רגשות ומבולבל, הלם בי החיים כמשל כפטיש. הוא היה לי מעין תמרור חד־משמעי המורה לי את הכיוון שעלי ללכת בו, אם ארצה בכך אם לאו."
תמיר גרינברג
"החיים כמשל היה ונשאר אחד מספרי הפרוזה הגדולים ביותר בספרות הישראלית, שהגיע אולי הכי רחוק מכולם, ואם מותר להתנבא, עוד יחזרו ויקראו בו כמופת ספרותי ורוחני, אם גם בהחלט לא מוסרי... טעיתי כשכתבתי שהספר היפה והפשוט הזה מיועד ל'נשים בלבד', למעשה, חבל מאוד שגברים לא יקראו אותו. הוא שווה. ממש."
מנחם בן, מעריב
"רבים הם הספרים היפים והעמוקים שקראתי בימי חיי, אך שום ספר לא הכה בי וטלטל אותי כמו סיפורו של שדה."
תמיר גרינברג, מעריב
"בגיל 24 ארזתי מזוודה ויצאתי בפעם הראשונה את גבולות הארץ לבדי. זה היה אחרי טראומת מלחמת יום כיפור והיה מדובר במסע חיפוש עצמי. לקחתי אתי את הספר הזה, שהיה לי התנ"ך של נדודי ברחבי אירופה בגיל שבו אתה צועק המון צעקות גדולות, אבל עולמך מלא חיפוש ועדיין לא מדויק. כששבתי הביתה מנסיעותי, החזרתי את הספר לארון, שם שכב שנים. יש לי נטייה לכתוב הערות אישיות בשולי הדפים של הספרים שאותם אני קורא. את העותק הזה, על כל ההערות והתובנות שהיו לי אז, נתתי לבתי, כשיצאה לפריז לחפש את עצמה אחרי הצבא. שירי, בתי, מעולם לא החזירה לי אותו, ואני מבסוט מזה עד היום."
יואב בירנברג בריאיון עם שלמה ארצי, ידיעות אחרונות
"יותר מדי סופרים, משוררים, אמנים וגם רוחניקים שמסרבים להתבגר ומתהלכים בשבילי ישראל, רואים בפנחס שדה גורו נדיר כל כך - עד שכמעט נשכח ש'החיים כמשל' הוא, לפני הכול, יצירה חפה מציניות ונאמנה לאמת שכבר לא קיימת. עשר שנים בלבד לאחר שמדינת ישראל קמה הצליח שדה להתנער מקולקטיב, מהמחויבות, מהאדמה, מהסוציאליזם, וכתב טקסט שמתרכז כל כולו במספר עצמו - חטא של ממש באותה תקופה."
עמר לחמנוביץ, ישראל היום
"פרשת חיים המתוארת בגילוי לב אכזרי, ללא מעצורים. גיבור הספר, בחיפושיו אחרי האמת פוגש דמויות אמיתיות ודמיוניות גם יחד: צעירים המחפשים את המשמעות, את היופי, את הסבל ואת האומללות, את האושר ואת הדמיון, את החיים עצמם... החיים כמשל הוא אכן יצירה חשובה שהשפיעה על דור שלם של קוראים ואין סיבה שלא יקום ליצירה זו דור חדש. בהצלחה."
קובי קמין, גלובס - מגזין ערב
"החיים כמשל של שדה, ספר פורץ דרך, מהפכה של ממש: מרד נעורים ומרד בקולקטיב, מרד בצורך ליפייף את הלשון כדי להיכנס להיכלה של ספרות... לשונו של שדה בהירה וצלולה וחפה מהתיישנות."
אריאנה מלמד, Ynet
"ספר זה הוא נס שנשלח אל חיינו... עד היום אני נדהם מיכולתו של אדם לשלב בצורה מוכשרת כל כך אדמה עם רוח, ארציות עם אלוהיות ואת החיים עם הנמשל."
פיטר יעקב מלץ, NRG-תרבות
"קראתי את החיים כמשל בסמוך ליציאתו והייתי המומה מזה. הייתי מוקסמת ומרותקת מאמנות הסיפור שלו, אמנות שבדומה לה לא מצאתי אצל אף אחד עד אז. הספר הזה הוא חיפוש עצמי בדרך מאוד לא מקובלת וזה לא דמה לשום דבר וזה היה כל כך של כאן."
עזה צבי, מקור ראשון
"נעורים, כנות ושירה שהותירו אותי מהופנט."
פנאי פלוס
"עם פתיחת הספר והקריאה בו לא קשה להיווכח שיש כאן כתיבת מופת. בשפתו העשירה והמוסיקלית מתאר שדה את עזובת ילדותו, את אהבותיו הראשונות, את כמיהתו למילה הכתובה ואת הצורך בחיי סיגוף כתנאי ליצירת ולחיים של אמת. מספרים שכאשר ראה אור ב-1958, עורר החיים כמשל סערה בשמי הספרות העברית."
נגה אלבלך, הארץ
"תהיה זו קלישאה - גם אם בלתי נמנעת - לתאר כיצד הפנט אותי החיים כמשל החל משורת הפתיחה 'יום חולף והלילה, כמו יעקב האוחז בעקב עשו, בא. גם הלילה חולף', ועד החתימה בסופו של הספר - 'ירושלים, 1957'. יהיה זה בנאלי לפרט כאן איך הלכתי, נער בן 18 לפני גיוס, סהרורי ברחובות, לא מצליח לקרוא שום דבר אחר, כל כולי שרוי ושבוי בקסם של פנחס שדה, באופן שהוא נוגע ברוחניות, באמנות, אבל גם באהבה העזה, המטלטלת, בתאווה המינית, בקנאה הרומנטית. שדה הכיל הכול וכתב הכלו, כמו שאף אחד לא הכיל ולא כתב. כמוני חשבו והרגישו עשרות אלפי קוראים לאורך שנות השישים והשבעים, שנחשפו לברק המסנוור של גאוניותו."
סופשבוע, מעריב
"הרומן שחיבר לפני יותר מיובל נותר מופת של בהירות ופיוט."
אבי גרפינקל, כלבו, עכבר העיר
עמודים מהספר
