החסידות: בין אקסטזה למאגיה מציע לראות בחסידות חלק מתולדותיה של המזיגה בין הקבלה והמאגיה, שהתפשטה באירופה מתקופת הרנסנס ואילך.
החסידות, שהיא השלב החשוב האחרון של המיסטיקה היהודית, מהווה תופעה מורכבת שהשפיעה על שכבות רבות ביהדות מזרח אירופה. ספר זה מתאר את הזיקה שבין הדרך המובילה לחוויית דבקות עם האין האלוהי לבין החזרה משם. המיסטיקון – הצדיק החסידי – נתפס כמלא כוחות המאפשרים לו להעניק מהם לקבוצה הדתית החוסה בצלו. תופעה אחרונה זו מתוארת כמאגיה.
מודל זה, שמקורותיו בהגותו הקבלית של ר' משה קורדוברו, מאחד תופעות חשובות בקבלה ובחסידות, ובכך יוצר זיקה הדוקה בין שני שלבים אלה של המיסטיקה היהודית.
התרומה של הדרך המיסטית, שהייתה נפוצה בקבלה הנבואית ואשר כללה פרקטיקות, כגון: התבודדות, השתוות, התפשטות הגשמיות ודבקות, מוצעת כאחד המקורות למיסטיקה החסידית. כמו כן מציע הספר ניתוח של תפיסות מיסטיות־מאגיות של השפה, שהתפתחו מן המאגיה היהודית בתוך הקבלה הנבואית ובתוך קבלת צפת, והשפיעו עמוקות על תפיסות התפילה ולימוד התורה בחסידות.
משה אידל, חתן פרס ישראל לשנת 1999, הוא פרופסור בקתדרה להגות יהודית על־שם מקס קופר, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
עמודים מהספר
