ספר זה מתאר את התהוותה של היהדות המודרנית בראי ההיסטוריה האינטלקטואלית והחברתית של יהודי גרמניה במשך שלוש מאות שנה, עד שדוכא בימי מלחמת העולם השנייה הניצוץ האחרון של חיי רוח יהודיים בידי המשטר הנאצי.
בעיקרו עוסק הספר בגורמים בעלי ההשפעה המהותית על עיצובה של היהדות המודרנית – הדפוסים הרעיוניים החדשים. על רקע המאורעות הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים בתקופה המתוארת, נידונים בו הזרמים וההתפתחויות בפילוסופיה ובתרבות היהודית והזיקה ההדוקה שבינם ובין מקבילותיהם בפילוסופיה ובתרבות הגרמניות והכלליות.
למן אמצע המאה השבע־עשרה נגלתה התרופפות באורח החיים המסורתי, והחלה להצטיין בבהירות הולכת וגדלה התפתחות של הענף הגרמני הקטן ביהדות האשכנזית.
יהדות גרמניה הפכה לגורם המכריע בעיצובן של תנועות מפתח ביהדות המודרנית – ההשכלה, הציונות הפוליטית, הפילוסופיה הדתית ומדעי היהדות – והייתה שותפה בשאר הזרמים שהושפעו מתנועות אלה, ביניהן הציונות המעשית.
פרופ' משה ה. גראופה נולד והתחנך בברלין וחי יותר משלושים שנה בישראל. בשנת 1964 הוזמן להקים בהמבורג את המכון להיסטוריה של יהודי גרמניה ועמד בראשו במשך שמונה שנים, שבמהלכן גם כיהן כמרצה באוניברסיטת המבורג. מחקריו עוסקים בהיסטוריה אינטלקטואלית ובפילוסופיה דתית של היהדות המודרנית.
עמודים מהספר
