בכל תולדות הספרות לא היה משורר שהילך על קוראיו קסם, עינג וריגש אותם עד עומק הלב, ובד בבד המיט על עצמו כל־כך הרבה התנגדות, שנאה ורוגז. זהו סיפור אהבה־שנאה שאין דומה לו.
היינריך היינה (1856-1797) נחשב המשורר הלירי החשוב ביותר בגרמניה (אחרי גתה) ואחד הכוכבים העליונים של שירת העולם. הוא היה סטיריקון, שכיוון את חציו השנונים אל מלכים ונסיכים; הוא היה הוגה דעות, שהשפיע על מרקס ועל ניטשה; הוא היה משורר־נביא שחזה את המהפכה הקומוניסטית, את עליית הנאציזם ואת השואה שזו תמיט על היהודים; הוא היה "הילד הנורא" של הספרות הגרמנית, ושילם על כך מחיר יקר בחרם ובגלות.
שמו של היינה מתנוסס בראש כל דיון על הגניוס היהודי, לצד שפינוזה, מרקס, פרויד, קפקא ואיינשטיין, והנה גם במעגל הזה הוא שנוי במחלוקת – בין אלה הרואים בו את אחד מגדולי היהדות ובין אלה שאינם סולחים לו על טבילתו לנצרות. היינה אף הוא לא סלח לעצמו על כך. באחרית ימיו חולל סנסציה עם הוידויים ומנגינות עבריות, וכאשר סופר לו כי הכול מדברים על שיבתו אל היהדות, השיב: "מעולם לא התכחשתי ליהדותי, שאליה לא חזרתי, כי מעולם לא עזבתיה..."
יגאל לוסין היה שנים רבות עיתונאי ובמאי סרטי תעודה בטלוויזיה הישראלית. הוא יוצרם של "עמוד האש", "ירושלים שהיתה בספרד" ועוד סרטים וסדרות על נושאים היסטוריים.
עמודים מהספר
