ספר זה הוא המשכו הישיר של מאה ילדים שלי, השלישי מבין ספרי הטרילוגיה בשם זה. המחברת שהיתה ל"אם" מאת הילדים, שרידי גטאות ואסופי מנזרים, הקדישה את חייה להצלתם. לאחר תלאות דרך והתמודדות עם קשיים פיזיים ונפשיים הצליחה בדרכים־לא־דרכים להעלותם ארצה.
בספר זה מספרת לנה קיכלר על דרכם של הילדים לישראל ועל הקשיים ולבטי השיקום, שליוו אותם על רקע תקופה גורלית בחיי הארץ, בין השנים 1949-1946.
בעוד הניצולים ששרדו נושאים עמם את זכר האסון האישי, מטפחת בהם המחברת את האמונה בחיים ואת התקווה לחיים חדשים בארץ־ישראל.
