בספר שלושה סיפורים, המציגים שלוש תחנות בדרך לשחרור עצמי של האדם. בסיפור "נפשו של ילד" – זו המחאה נגד הכפייה של בית ההורים; ב"קליין וּוגנר" – הבריחה מהקיום הבורגני ובעיקר ממסגרת הנישואין; ובסיפור "הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור" – פריצת הדרך לאמן היוצר החופשי. שלושת הסיפורים הופיעו לראשונה בכרך אחד עם סידהארתא תחת הכותרת "הדרך פנימה". כולם נכתבו בשנים 1919-1918, שהן תקופת השיא של יצירתו של הסה.
המתיחויות בין האנרגיות הנפשיות־רוחניות של האדם ובין המוסדות המשותקים של החברה הבורגנית הן מן הנושאים המרכזיים של יצירת הסה בכללה, שעליה קיבל את פרס נובל בשנת 1946.
ספר זה מופיע בהמשך לספרי הסה האחרים שראו אור בעברית: זאב הערבה, סידהארתא, נרקיס וגולדמונד, דמיאן, פטר קמנצינד, קנולפּ, מתחת לגלגל, גרטרוד, האחוזה רוסהלדה ונדודים.
עמודים מהספר
