ספרו זה של נחום גולדמן, שראה אור ב-1976, עורר שאלות בקשר למהות קיומה של מדינת ישראל בעתיד.
נחום גולדמן הצביע על העובדה שניתוקם של החיים בישראל מן התרבות היהודית השורשית עלול לגרום בעתיד לניתוק הקשר בין ישראל ליהדות העולם. הדבר יביא לידי כך שיהדות העולם לא תראה בישראל מרכז רוחני ותפסיק ללחוץ על הממשלים השונים לתמוך בה.
גולדמן טען כי על ישראל להיערך לקראת מצב שבו תהיינה המעצמות אדישות לשאלת קיומה כמדינה. לכן עליה לפעול לחיסול המלחמה הבלתי פוסקת בינה לבין הערבים, תוך ניסיון להידבר עם מדינות ערב ועם הפלשתינאים, ותוך הכרה בעם הפלשתינאי ובצורך שלו במדינה, אשר מיקומה ייקבע במו"מ בין הפלשתינאים עצמם לבין ירדן.
על ישראל לשאוף למעמד של מדינה ניטרלית בערבותן של המעצמות הגדולות ומדינות ערב גם יחד. אם תושג מטרה זו, שנראתה רחוקה ביותר גם בעיני גולדמן, תוכל ישראל להיפנות לשיפור פני החברה והתרבות בארץ, ואף להיהפך למרכז תרבותי ורוחני לאזור כולו.
