נדבך נוסף בפולמוס שנמשך מאז 1948 על דמותו של הכוח הצבאי במדינה הצעירה הנלחמת על עצמאותה.
בין המאבקים הפנימיים שהתנהלו בימי מלחמת העצמאות, כחלק מתהליך המעבר מיישוב חלוצי־התנדבותי למדינת־חוק ריבונית – הוויכוח בתחום הצבאי היה החריף ביותר. את המקום המרכזי בו מילא דוד בן־גוריון, שעמד על אכיפת סמכותה של המדינה על כל הארגונים הלוחמים ועל הקמת צבא סדיר אחד ויחיד.
ספר זה בא לבחון כיצד התייחסו בן־גוריון, ולעומתו שאר אנשי ההנהגה המדינית והבטחונית של היישוב, לאיום הצבאי הערבי, ואֵילו מסקנות הוציאו מהערכותיהם לגבי מבנה הצבא, הפיקוד העליון וחלוקת התחומים בין הדרג הצבאי והדרג המדיני.
אופיו של הוויכוח נגע במערכת היחסים האישיים בין בן־גוריון והנהגת ה"הגנה" והפלמ"ח במאבק הפוליטי בין מפא"י למפלגות האחרות ובעיקר למפ"ם, אך במהותו היה נעוץ בהבדלי התפיסה הבסיסיים בין בן־גוריון ליריביו. כל אלה הולידו ניגודי דעות קוטביים, המהדהדים בציבור עד היום הזה.
פרופ' יואב גלבר מרצה בחוג ללימודי ארץ־ישראל באוניברסיטת חיפה.
