"אדם האָמון מילדותו על הקובץ המקובל של שירי ביאליק, המשוּפע בטקסטים כגון 'ברכת עם' או 'שיר העבודה והמלאכה', רחוק הדבר שיפנה אל ספר שירים כזה ברבות השנים, בשעות מצוקתו, אושרו או חשבון עולמו."
אלה דברי פנחס שדה בהקדמתו לקובץ השירים הנוכחי, שבו כלל את עיקרה וייחוּדה של שירת ביאליק בעיניו. את השירים שבחר השאיר שדה במקומם הכרונולוגי, באופן שמתקבלת, לדעתו, תמונה נאמנה של חיי המשורר ושל התבטאות החיים בשירתו.
בסדרת ההרצאות, שהושמעה במסגרת "האוניברסיטה המשודרת" של גלי צה"ל, נעשה ניסיון להאיר את שירי ביאליק בהארה חדשה, שונה מהמקובל עד כה.
דרך השירים מנסה שדה להגיע אל עולמו הנפשי של ביאליק. ההרצאות עוסקות בעיקר בשירים המבטאים את בעיותיו הקיוּמיוֹת, ובמיוחד בשירת האהבה שלו וביחסו לאישה.
שדה מייסד את דבריו על הכרתו כי "שירת ביאליק, במֵיטבה ועיקרה, היא עדיין היצירה השירית המעוּלה ביותר בשפה העברית בזמננו וגם הווידוי האישי ביותר בשפה זו."
עמודים מהספר
