פילוקטטס, גדול קַשתי יוון, שבידו קשת הרקלס, הוכש על־ידי נחש בדרך לטרויה ונעזב עם פצעו הממאיר באי השומם למנוס. כעבור עשר שנים של מלחמה מתברר ליוונים מנבואה, שרק פילוקטטס וקשתו יוכלו לכבוש את טרויה. אודיסאוס, שיוצא ללמנוס, משכנע את מלווהו, העלם נאופטולמוס בן אכילס, להוליך שולל את פילוקטטס הפצוע ולגנוב את קשתו. אך פילוקטטס מסרב ללכת עם אלה שהפקירוהו, ומעדיף למות באי. נאופטולמוס מתחרט על המעשה הבוגדני, מחזיר את הקשת לפילוקטטס, והרקלס יורד משמים ומשכנע את הגיבור למלא את ייעודו הגורלי וללכת לטרויה.
פילוקטטס היא הטרגדיה המובהקת על הניגוד בין מקיאווליזם פוליטי לבין קוד ההתנהגות ההרואי, על פוליטיקה לעומת מוסר ועל היחס בין היחיד וגורלו הפרטי לבין החברה ותכליותיה. מסקנת סופוקלס היא שהקשר בין החברה ליחיד כרוך בניכור, שאותו מסמל הפצע הממאיר. עם זאת ליחיד יש ערך וכישורים, שמקורם גורלי ואלוהי. ערך זה יכול לבוא לידי מימוש רק במסגרת החברה, על אף היחס הטראומטי שבינה לבין היחיד.
זהו הספר השבעה־עשר בסדרת התרגומים של אהרן שבתאי למחזות יווניים. המתרגם הוסיף מבוא נרחב והערות, וכן נספח ובו תרגום ההימנון ההומרי להרמס.
עמודים מהספר
