פִּנּוּקִי נִשְאָר לִישׁון אֵצֶל חֲבֵרוֹ רוֹנִי.
הוּא שׁוֹכֵחַ לָקַחַת אִתּוֹ דָבָר חָשׁוּב מְאוֹד, אֲבָל אִמָא שֶלּוֹ מַצִילָה אֶת הַמַצָב.
סִפְרֵי עֲלִילוֹת פִּנּוּקִי וַחֲבֵרָיו מְתָאֲרִים אֶת הַרְפַּתְקוֹת הַיּוֹמְיוֹם שֶׁלָּהֶם בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה וּמְלֵאַת חַיִּים. בְּלִוְיַת צִיּוּרִים צִבְעוֹנִיִּים וְשׁוֹבֵי לֵב הֵם מַעֲנִיקִים לַקּוֹרֵא הַצָּעִיר חֲוָיָה מֻשְׁלֶמֶת.
