כֻּלָּם נֶהֱנִים הַיּוֹם: פִּנּוּקִי מֵשִׁיט אֶת סִירָתוֹ. תַּמִּי מְקַפֶּצֶת בֵּין הַשְּׁלוּלִיּוֹת. תּוּלִי הַחֲתוּלָה מְשַׂחֶקֶת בַּצַּעֲצוּעַ הַצַּיְצָנִי שֶׁלָּהּ. הִצְטָרְפוּ אֶל פִּנּוּקִי וַחֲבֵרָיו, גַּלּוּ אֶת הַהַפְתָּעָה הַמְחַכָּה לָכֶם בְּכָל עַמּוּד – וְגַם לָכֶם יִהְיֶה יוֹם נֶהְדָּר.
סִפְרֵי עֲלִילוֹת פִּנּוּקִי וַחֲבֵרָיו מְתָאֲרִים אֶת הַרְפַּתְקוֹת הַיּוֹמְיוֹם שֶׁלָּהֶם בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה וּמְלֵאַת חַיִּים. בְּלִוְיַת צִיּוּרִים צִבְעוֹנִיִּים וְשׁוֹבֵי לֵב הֵם מַעֲנִיקִים לַקּוֹרֵא הַצָּעִיר חֲוָיָה מֻשְׁלֶמֶת.
