בתחילת המאה העשרים ואחת נמצא המוניטין של צ'רצ'יל בשיאו. חלפו קרוב לארבעים שנה מאז מותו, וכחמישים שנה מאז הסתיימה הקריירה הציבורית שלו, ועדיין הוא מתנשא כענק לעומת האישים הרבים שהופיעו אחריו על בימות המדיניות העולמית.
צ'רצ'יל: איש חזון. מדינאי. היסטוריון. מתמקד בצ'רצ'יל האיש והמדינאי הרואה את הנולד; אין זו ביוגרפיה אלא דיוקן מזהיר, מרוכז ומדויק, של אחד מענקי המאה העשרים, הנפרס בכישרון עילאי.
כל פרט בספר מסרטט את דמותו של צ'רצ'יל בשיא כוחו, ומתמקד בתיאור חי של מהלכיו עזי התושייה בזירה העולמית ובפריסת יחסיו עם סטלין, רוזוולט, אייזנהאואר ועם מנהיגי עולם אחרים. לוקץ' בוחן את יכולתו של צ'רצ'יל לחזות את מלחמת העולם השנייה ואת המלחמה הקרה. הוא מעריך את שיעור קומתו של צ'רצ'יל כהיסטוריון המסתכל לאחור על הסכסוכים שהוא עצמו נטל בהם חלק חשוב כל כך, ובוחן את ההערכות המנוגדות עליו בעיני מבקרים ומעריצים כאחד. הפרק האחרון מעלה זכרונות עזים ומרגשים מהלווייתו של צ'רצ'יל ב1965־, ומובאת בו הערכה מסכמת של מקומו של צ'רצ'יל בהיסטוריה מבעד לעיניהם של האישים השונים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
ג'ון לוקץ', שבילה שנים ארוכות בחקר דמותו המורכבת ומדיניותו של וינסטון צ'רצ'יל, הוא היסטוריון של אירופה בת זמננו, שנמלט ממולדתו הונגריה בתחילת המלחמה הקרה והיה מרצה להיסטוריה במכללת צ'סטנאט היל בפילדלפיה עד לפרישתו לגמלאות. הוא מרצה אורח באוניברסיטאות רבות. כתב יותר מעשרים ספרים, אחדים מהם על צ'רצ'יל. זכה במספר רב של פרסים וציונים לשבח אקדמיים.
