תִראו אותי!

"סיפורה של ליבליך עם קבוצת התיאטרון הוא מסע גילוי, התחדשות אישית והזדמנות להתוודע לחשיבותו ולתוקפו התרבותי של התיאטרון הקהילתי...
הספר עוסק בשאלות כמו מי הם האנשים המשתתפים בתיאטרון קהילתי ומה משמעותה של ההשתתפות עבורם. מיומנותה של הכותבת בהקשבה לזולת, ויכולתה לדובב את מרואייניה ולמצוא את הייחודי לאישיותם, מאפשרות לקוראים להיפגש עם סיפורים אנושיים עד כאב.
בהמשך הקריאה בספר מצאתי את עצמי מתרגשת, צוחקת, מתפעלת ומזדהה עם סיפוריהם של חברי קבוצת התיאטרון, וחושבת על הקשב והאמפתיה המאפשרים להם להישמע. כל סיפור הוא הוכחה לכוח האנושי ולגדלות הנפש של המרואיינים. ביחד ולחוד משמשים קולותיהם מקור נחמה. כל סיפורי החיים מופיעים בשמות בדויים, והחברים אישרו את פרסומם לאחר שקראו טיוטות ותיקנו אותן. לעומת זאת, סיפורה של ליבליך, כמתבקש מכלי המחקר, גלוי. היא אינה רק דמות פעילה במעשה היצירה התיאטרונית, אלא גם כותבת את הנראטיב שלה בכנות כובשת... תופעה תרבותית מרתקת ושוקקת חיים, שעד כה כמעט שלא זכתה לעיון ולדיון, ודאי לא מהפרספקטיבה המחקרית המוצעת בספר."

"'תראו אותי' הוא מתנה ליוצרי ולחוקרי תיאטרון קהילתי ולסטודנטים לתיאטרון, העושים את צעדיהם הראשונים בתחום."
דורית ירושלמי, הארץ

"הסיפורים הנפרשים לעיני הקורא מדהימים בכנותם, כובשים בתמימותם, בתעוזתם, כל השחקנים כאחד רוצים להצליח, כמעט כולם באו מבתים קשים, הורים מגבילים, בני זוג שרצו להצר את צעדיהם... תיאטרון מעניק לאנשיו מעין טיפול נפשי... ביד עדינה אך בוטחת משרטטת עמיה את דמותם ואת סיפורם המרתק של חבריה לקבוצה. כל סיפור כזה הוא הוכחה ניצחת לגדלות הרוח ולכוח האנושי המפעם בכל אחד מהגברים והנשים אותם ראיינה.
העיסוק באנשים ובסיפור האישי שלהם מהווה דוגמא ומקור אישי לנחמה."
תפוז בלוגים, הבלוג של שוגי21