אצבעונים

“בֹּקֶר טוֹב, אִמָּא,” אוֹמֵר גּוּר פִּילוֹן, חֵדֶק לְחֵדֶק שְׁניֵהֶם מִתְנשְַּׁקִים. פִּילוֹן אָז יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֲרוּחָה וּמוֹצֵא שָׁרָשִׁים ועְָלִים מְתוּקִים.

מִי שׂוֹחֶה מַהֵר בַּיּםָ, סְנפִַּירָיו כֹּה מַבְרִיקִים? זהֶ דְּגיִגוֹן קָטָן נחְֶמָד שֶׁעָלָה מִמַּעֲמַקִּים.

עֹפֶר מִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר, מְנעֵַר אֶת פַּרְותָוֹ. הוּא נוֹשֵׁם אֲויִר קָפוּא ויְוֹצֵא לוֹ לְדַרְכּוֹ.

מָה עוֹשָׂה גּוּרַת אַרְנֶבֶת רְעֵבָה מְאֹד? דֶּשֶׁא-עֵשֶׂב הִיא זוֹלֶלֶת עוֹד וָעוֹד וָעוֹד...

בְּתוֹךְ הָאֻרְוָה סַעַר הַסּוּסוֹן רוֹקֵעַ. הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת חָפְשִׁי, בַּשָּׂדֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.

דִּין הַדִּינוֹזָאוּר שִׂחֵק לוֹ כָּל הַיּוֹם. בָּאָה אִמָּא וּמְחַבֶּקֶת: "הִגִּיעַ זְמַן לִישֹׁן!"

גּוּר הַטִּיגְרִיס קָם בַּבֹּקֶר, מְפַהֵק פִּהוּק גָּדוֹל. "בֹּקֶר טוֹב לְךָ, חֲמוּדִי. שֵׁב עִם אִמָּא לֶאֱכֹל."

גּוּר דֻּבּוֹן מְשַׂחֵק כָּךְ: מִשְׁתּוֹבֵב-מִתְגַּלְגֵּל עַל הַדֶּשֶׁא הָרַךְ. גּוּר דֻּבּוֹן חוֹקֵר כָּךְ: מְטַפֵּס עַל בּוּל עֵץ וּמַחְלִיק... בּוּם-בּוּם-טְרַח!

הַבִּיטוּ בַּבֵּיצָה: הִיא מַתְחִילָה לְהִתְבַּקֵּעַ. מִתּוֹכָהּ מֵצִיץ גּוֹזָל וּכְבָר מְגַעְגֵּעַ.

בְּגַן הָאַרמוֹן, בְּלֵב אֲגַם נֶחְמָד, חַי צְפַרדּעוֹן. וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד...

לְבֶן הַטּוֹחֵן יֵשׁ חָתוּל מְדבֵּר. הוּא יָחִיד וּמְיֻחָד, לֹא כְּמוֹ אַף חָתוּל אַחֵר.

מִי עוֹמֶדֶת לָהּ בַּשֶּׁמֶשׁ, מִתְחַמֶּמֶת, מַמְתִּינָה?זוֹ אַיָּה הַזֶּבְּרָה, שְׁחוֹרָה–לְבָנָה.