האם הקריאה אל האותנטיות האישית, הבוקעת מיצירותיהם של רוסו, קירקגור, ניטשה, היידגר, סארטר, קאמי ואחרים, היא גחמה רומנטית בלבד – או שמא הד למצוקת נפש אמיתית בתקופת דמדומים זו או אחרת? האם נוכל להצית מחדש את ניצוץ זהותנו האישית מן האמונה האותנטית הלוהטת נוסח אברהם, אביר האמונה של קירקגור – או שמא נעדיף להתעורר במערת החילוניות בחברת זרתוסטרא של ניטשה וגיבורי הכפירה של קאמי, הרוקדים בחיוניות יצירתית גם על סף התהום? שאלות אלה ואחרות מועלות בספר זה ונידונות בשפה בהירה השווה לכל נפש.