אַלֶכְּס מָצָא דְּרָקוֹן בְּבֵיתוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת! אֵיךְ מְטַפְּלִים בִּדְרָקוֹן? פִּתְחוּ אֶת הַמִּכְתָּבִים וְגַלּוּ אֶת הַקֶּסֶם.

לְפִּנּוּקִי יֵשׁ יוֹם מְיֻחָד, וְזֶה בְּדִיּוּק הַזְּמַן לְהִצְטָרֵף לְמִשְׂחָק "חַפֵּשׂ אֶת הַמַּטְמוֹן" בַּפָּארְק. עִזְרוּ לְפִּנּוּקִי לְחַפֵּשׂ אֶת הָרְמָזִים, שֶׁיּוֹבִילוּ אוֹתוֹ לְהַפְתָּעַת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ!

גּוּרֵי הַחַיּוֹת הַחֲמוּדִים שֶׁבַּסֵּפֶר אִבְּדוּ אֶת דַּרְכָּם, וְהַשְּׁבִילִים הָרַכִּים יוֹבִילוּ אוֹתָם בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה.

רומן חניכה מטלטל, חריג ונועז - שהוא גם כתב אישום חריף על החברה הישראלית - המציג נקודת מבט אחרת על השד העדתי ועל המחיר הכבד שמשלם מי שבוחר להשאירו בבקבוק.

גַּלּוּ אֶת הַתֵּאוֹרְיָה הַמַּהְפְּכָנִית שֶׁל הָאֵבוֹלוּצְיָה בְּסֵפֶר הַפְעָלָה יְפֵהפֶה וּמְלֵא הַשְׁרָאָה זֶה בְּאֶמְצָעוּת הֶסְבֵּרִים מְאִירֵי עֵינַיִם, מְשִׂימוֹת מְיֻחָדוֹת, יְצִירוֹת מַפְתִּיעוֹת וְדַפֵּי צְבִיעָה מְעוֹרְרֵי מַחְשָׁבָה.